hist

סיור

סיור

מפעם לפעם אימייג' מקבל הזמנה לסיור בחו"ל. הכל נראה פשוט – להגיע למקום המסויים, לשחק ולחזור. ייתכן, אם יש עמך מזוודה אחת בלבד. אבל להזיז תיאטרון שחור אל ארץ זרה ולשחק שם מופע, זה קצת יותר מסובך. תלבושות, אביזרי-במה, מסכי-קטיפה, תאורה אולטרה-סגולית, שטיח שחור-משחור, וילונות, מוטות, חוטי-ניתוק, כבלים, פנסים, אמצעי-הטעייה... אלפי פריטים קטנים שבלעדיהם תיאטרון אינו מתפקד. כל אשר בבמת-הבית יש לו את מקומו, פתאום אתה צריך לארוז בארגזים ובמזוודות. ואינך יכול לקחת את כמות המזוודות והארגזים שאתה רוצה ושאתה צריך.

אף על פי כן, אימייג' מתנסה לעתים קרובות בסיור תיאטרון שהוא ללא ספק תהליך מסוכן ומסובך כדלעיל, גם כדי לספק דרישות דחופות של אמרגנים זרים מסיבות של יוקרה.

לאחר פרק-זמן של פקסים ודוא"לים רבים, התאריך נקבע לבסוף, וההכנות הן בתנופה מלאה. אולם אי אפשר לאכזב את הצופים בפראג, ולכן מנסים למצוא צוות שחקנים אופטימלי הן להופעות הסיור והן להופעות בפראג. בבימת הבית יוצגו המופעים לפי התוכנית, והצופים אפילו לא יבחינו שבה-בשעה מופיע אימייג' היכן-שהוא במקום אחר בעולם.

היום והשעה הגדולים הגיעו. האוטובוס חונה בחזית התיאטרון, בהתחלה נכנסים פנימה כל המזוודות, ארגזים וקופסאות שונות. מצוידים בכמות גדולה של הומור ובאומץ-לב בלתי-מוגבל לשרוד את המסע הארוך, מעמיסים גם השחקנים את עצמם לבסוף פנימה, ואימייג' יוצא לדרך. מעבר הגבול הוא ללא סיבוכים, אך לפעמים יוצאות עיניהם של קציני המכס מחוריהן מתדהמה. מאות קילומטרים חולפים. לבסוף אנו יורדים לפני בניין התיאטרון שבו נופיע. צריך לפרוק הכל, ולבנות על הבמה את החדרון השחור שלנו. להאיר את הבמה, לנסות את ציוד הסאונד, לעשות חזרה במרחב. והחשוב ביותר – לבדוק את איכות החושך המקומי. בכל ארץ יש לחושך עובי שונה. אולם אימייג' זקוק לעבה ביותר. לכן לפעמים מביאים אנו את שלנו לסיור. עם סילוק הבעיות האחרונות, סידור המסך בקפליו, התחלת המופע כבר פה.                                                                                                                                                                                     

אנו מופיעים בכל כוחותינו, מעט במתח, אחרי הכל, האקוסטיקה, הבמה ואחורי-הבמה שונים בצורה מוחלטת מאלה שבבית. אך הכל מסתדר היטב, תשואות, מסך, סוף.

מאושרים ועייפים, אנו אורזים הכל שוב לאוטובוס. הלילה שאחרי, קצר ורב-אירועים. לישון, אנו הולכים מאוחר, בעצם מוקדם. בבוקר,

image theatre tour abroad

העייפות מעט מורגשת, אבל בארוחת הבוקר המשותפת, נעלמת היא מהר תחת מפולת של התלוצצויות ובדיחות שנונות. המעבר לעיר אחרת, במה אחרת וקהל אחר ממתין לנו. והנה, ערב אחד - התשואות האחרונות, המסך האחרון. אנו שבים הביתה.

חוצים את הגבול, חווים את האימפקט של המולדת, וכבר פראג מקבילה את פנינו. פורקים כל מה שלא איבדנו. שלמים ובריאים, לבסוף בבית. מקדמים בשלום את העמיתים, אשר בינתיים, כאשר היינו בעולם, הם בידרו את הצופים כאן בפראג. ביום שלמחרת נחליפם.

המופע על הבמה הטובה והישנה ברחוב פאריז'סקה מצפה לנו.

סיור כנ"ל אך "באוויר", הוא - כך אומרים - קפה אחר. הכל שונה, כי חברות התעופה מגבילות את משקל הכבודה. אבל אימייג' מוכן גם לחלופה זו. וכך טווח פעילותנו התרחב גם מעבר לים.

אנו שבים תמיד עשירים יותר בחוויות חדשות ממשחק תיאטרון בארצות אחרות ולקהל שונה. עשירים יותר באירועים חדשים, ובקשרים הדוקים יותר בין אנשי הלהקה.

תמיד אנו מצפים לשוב הביתה. ותמיד אנו מחכים לסיור הבא.




;